הברדיש – מה אנחנו עושים? מה השירות שלנו בשבילכם?
אנחנו מוכרים קורס מיוחד שהוא למעשה – סדרת סרטונים, שנקרא – איך לנצח את המשטרה וכל חוקר בחקירה – מה את/ה מקבל/ת בקורס? מדריך שמראה לך – איך להגיש כתב תביעה או כתב הגנה באינטרנט לבד נגד המשטרה או נגד כל אדם שעקץ אותך או פגע בך! איך לייצג את עצמך לבד בלי עורך דין! איך לנהל תיק פלילי לבד! ניהול הליך מלא לבד בלי עורך דין! את כל השיטות והדרכים לנצח את הפרקליטות ואת המשטרה בלי להוציא שקל על עורך דין! איך לנהל חקירות במשטרה מול חוקר, ימ”ר, יאחב”ל, להב 433, איך לנהל תיק נגד הוצאה לפועל, עירייה, מס הכנסה, ביטוח לאומי, עירייה, ועוד! לאחר רכישת הקורס אתם תקבלו שם משתמש וסיסמא ותוכלו לצפות בכל סרטוני הקורס ללא הגבלה! – הקורס מלמד לפי נושאים וקטגוריות את כל הדרכים והשיטות איך להחזיר ולהילחם בחזרה באדם שעקץ אותך, ממש לפרטי פרטים, כגון תלונה במשטרה, איך לגרום שהמשטרה כן תפעל בתיק שלך ולא תזניח את התיק נגד העבריין שעקץ אותך, איך לתבוע אותו לבד, בלי להוציא שקל על עורך דין ולקבל את הכסף בחזרה, איך להגיש עליו תלונות למספר גופים שיטפלו בו, כמו מס הכנסה, ורשויות נוספות שיכולות לפעול נגדו באמצעים נוספים שאתה לא מכיר ולא שמעת עליהם, וכל השיטות שאפשר לעשות נגד אדם או חברה שעקצו אותך, הקורס גם מלמד איך בחיים לא ליפול יותר בשום עוקץ שהוא! לפרטים על המדריך והקורס באינטרנט כנסו לקישור הבא: https://habardish.com/ ותשלחו לנו הודעה בוואטספ, ובנוסף או לחלופין כל עסק או אדם שרוצה לפרסם את העסק שלו אצלנו בכל הרשתות והאתרים שלנו, חשיפה לעשרות אלפי אנשים בכל ישראל, מוזמן גם ליצור איתנו קשר באתר https://habardish.com/ ותשלחו לנו הודעה בוואטספ
בין טלטלה לשמירה על הגבולות: בכירי השב”כ לשעבר מזהירים — הארגון חייב להישאר נאמן לייעודו
מאז כניסתו של דוד זיני לתפקיד ראש השב”כ, הארגון שהיה במשך שנים כמעט בלתי נראה לציבור הפך לנושא מרכזי בשיח הציבורי. שינויים מבניים, מינויים שהגיעו מחוץ לשורות הארגון, צמצום פעילות הדוברות והחלטות שנויות במחלוקת עוררו שאלות רבות: האם מדובר ברפורמה שנועדה לתקן את הכשלים שהתגלו ב-7 באוקטובר, או בשינוי עמוק יותר של אופיו של שירות הביטחון הכללי?
שלושה בכירים לשעבר, שמכירים את הארגון מבפנים במשך עשרות שנים, מנתחים את המצב מנקודות מבט שונות. אילן שגב, יוסי אמרוסי ואיתן בן דוד אינם מסכימים על הכול — אך שלושתם מסכימים על דבר אחד: הכוח שמחזיק השב”כ מחייב ריסון, עצמאות מקצועית ונאמנות למדינה ולחוק.
“ראש השב”כ יכול לשנות הרבה — אבל לא הכול”
לדברי איתן בן דוד, ראש השירות מחזיק בסמכויות נרחבות מאוד בתוך הארגון. הוא יכול לשנות מבנים, להזיז אגפים, לקבוע סדרי עדיפויות ואף להשפיע על התרבות הארגונית.
אבל דווקא משום כך, הוא אומר, נדרשת זהירות.
השב”כ הוא ארגון היררכי וסגור, ולכן החלטות שמתקבלות בצמרת מחלחלות במהירות לכל הדרגים. עם זאת, מי שמכיר את הארגון יודע שה-DNA המקצועי שלו אינו משתנה ביום אחד.
אילן שגב מסכים: כל ראש שירות רשאי לבצע שינויים ואף נדרש לבחון מחדש דרכי עבודה. אלא שלדבריו, השינוי צריך להיות הדרגתי ומבוסס על עבודת מטה והקשבה לאנשים שמכירים את המערכת.
“יש לארגון כוח עצום”, הוא מסביר, “ולכן אחד הערכים החשובים ביותר שלו הוא לדעת לרסן את הכוח הזה — כולל את הכוח של העומד בראשו”.
יוסי אמרוסי מציג גישה מעט שונה. מבחינתו, ראש השירות אינו יכול להוביל שינוי משמעותי לבדו. בסופו של דבר, הוא תלוי במנהלים ובעובדים, והצלחתו תימדד ביכולת שלהם לבצע את המשימה המרכזית: סיכול טרור ואיסוף מודיעין.
האם השב”כ עדיין הטוב בעולם?
השאלה הזו חושפת הבדל משמעותי בין השלושה.
שגב עדיין משוכנע שכן. לדבריו, גם אחרי כישלון קשה כמו 7 באוקטובר, המבנה המקצועי והאנשים שמרכיבים את השירות מעניקים לו יתרון עצום. ראש שירות יכול לשנות כיוונים ולהזיז את סדרי העדיפויות, אבל קשה מאוד לשנות בתוך כמה שנים את התרבות שנבנתה במשך עשרות שנים.
אמרוסי, לעומת זאת, מתקשה להשתמש כיום באותו תואר.
לדבריו, אחרי כישלון בסדר גודל כזה אי אפשר פשוט להמשיך ולהכתיר את השירות כטוב בעולם. הוא עצמו עבד שנים ברצועת עזה ומכיר בכך שהיה חלק מהמערכת שנכשלה.
מבחינתו, הדרך להחזיר את התואר אינה באמצעות הצהרות אלא באמצעות עבודה קשה, הפקת לקחים ובניית יכולות מחדש.
המינוי של זיני והסערה שמסביבו
גם הדרך שבה הגיע זיני לתפקיד הפכה לחלק מהוויכוח.
העובדה שראש שירות חדש הגיע מחוץ לארגון, לאחר תהליך מינוי שעורר ביקורת, יצרה אצל חלק מאנשי השב”כ תחושה שהכללים המוכרים משתנים.
בן דוד סבור שהבעיה אינה בהכרח בזהותו של זיני, אלא באופן שבו בוצע המינוי. אנשי הארגון רגילים לראות מועמדים שצמחו בתוך המערכת, ולכן מינוי חיצוני שנעשה בנסיבות חריגות עשוי לגרום להם לתהות מה עומד מאחוריו.
אמרוסי דווקא רואה יתרון בהבאת אדם מבחוץ. אחרי 7 באוקטובר, לטענתו, היה צורך במישהו שיגיע עם יכולת לבחון מחדש את ההנחות שהובילו לכישלון.
מבחינתו, עצם העובדה שהמינוי מגיע מהדרג המדיני אינה בעיה. הממשלה מוסמכת למנות את ראש השירות, ולכן יש לקבל את המינוי — גם כאשר מדובר באדם שלא צמח בתוך הארגון.
החשש הגדול: שהשירות ייתפס כמי שפועל עבור אדם מסוים
אחת הסוגיות הרגישות ביותר נוגעת ליחסים בין ראש השב”כ לבין ראש הממשלה.
שגב מדגיש כי מרגע שהמינוי הושלם, על ראשי השירות לשעבר לאפשר לראש החדש לבצע את עבודתו. אבל דווקא בגלל האופן שבו מונה, זיני היה צריך להיות מודע לכך שכל פעולה שלו תיבחן בזכוכית מגדלת.
הבעיה אינה רק מה נעשה בפועל, אלא גם כיצד הדברים נראים לציבור.
לדבריו, כאשר מתקבלת החלטה הקשורה לאבטחת ראש הממשלה, גם החלטה מקצועית לחלוטין עלולה להתפרש כניסיון לסייע לו פוליטית. לכן ראש השירות צריך להיות רגיש במיוחד למראית העין.
העיקרון, מבחינתו, פשוט: נאמנותו של ראש השב”כ צריכה להיות למדינה, לחוק ולייעוד השירות — ולא לאדם שמינה אותו.
“השב”כ אינו צבא פרטי”
איתן בן דוד מזהיר מפני תהליך שעלול להיות מסוכן יותר מהוראה ישירה.
לדבריו, בארגון היררכי וממושמע לא תמיד צריך לתת הוראה מפורשת. עובדים יודעים מי מקדם, מי ממנה ומהי “רוח המפקד”, ולכן עלולה להיווצר התאמה הדרגתית של המערכת לציפיות מלמעלה.
בדיוק משום כך, הוא מדגיש, השב”כ חייב לשמור על מנגנוני הבקרה שלו.
לדבריו, היחידה לאבטחת אישים אמורה להגן על אישים שהמדינה קבעה כי יש לאבטחם, אך היא אינה אמורה להפוך לכלי שמטרתו לרצות את סביבתו של ראש הממשלה.
הוא אינו טוען שכל החלטה שנויה במחלוקת מעידה על השתלטות פוליטית. אולם לדעתו, אסור לחכות עד שתהליך כזה יהיה גלוי לחלוטין לפני שמתחילים להציב לו גבולות.
ומה לגבי שימוש בכלי השב”כ נגד פשיעה?
כאן מתגלעת מחלוקת נוספת.
שגב מזהיר מהרחבת השימוש ביכולות השב”כ אל תחום הפשיעה הפלילית. לדעתו, השירות צריך להפעיל את יכולותיו כאשר מדובר בטרור, ריגול או חתרנות מדינית — ובמקרים שבהם קיימת הצדקה ביטחונית ברורה.
המעבר למאבק רחב בארגוני פשיעה עלול ליצור טשטוש בין ביטחון לבין טיפול באזרחים המעורבים בפשיעה פלילית.
אמרוסי מחזיק בעמדה אחרת. הוא סבור שהסכנה הנשקפת מארגוני פשיעה בישראל עצומה, במיוחד לנוכח כמויות הנשק, תופעת הפרוטקשן ומספר מקרי הרצח. אם ניתן להשתמש בכלים של השירות באופן חוקי ותחת פיקוח משפטי, הוא אינו רואה סיבה לפסול זאת מראש.
עם זאת, גם כאן יש הסכמה על עיקרון בסיסי: כל שימוש ביכולות חריגות חייב להיעשות במסגרת החוק ובכפוף לבקרה.
האם השב”כ עלול להפוך ל”קג”ב”?
התרחיש הזה אינו נראה סביר בעיני אמרוסי.
הוא אינו רואה אפשרות שבה השב”כ יהפוך בעתיד הקרוב או הרחוק לארגון שמפעיל את כוחו באופן גורף נגד אזרחי המדינה.
בן דוד זהיר יותר.
הוא אינו טוען שהשירות עומד להפוך לגוף כזה, אך עצם העובדה שהשאלה עולה צריכה להדליק נורה אדומה. לדבריו, חשוב במיוחד לשמור על ייעוץ משפטי חזק בתוך הארגון ועל מנהלים שמכירים היטב את הגבולות שמציב החוק.
הסכנה, מבחינתו, אינה בהכרח החלטה אחת דרמטית אלא הצטברות של שינויים קטנים לאורך זמן.
ואז מגיעים ל-7 באוקטובר
בסופו של דבר, כמעט כל דיון על השב”כ של 2026 חוזר לנקודת השבר של 7 באוקטובר.
שלושת הבכירים אינם מנסים להקטין את חומרת הכישלון.
בן דוד מכנה אותו כישלון עצום, אך מזכיר גם את השיקום המהיר של הארגון לאחר מכן ואת הישגיו המבצעיים והמודיעיניים.
לדבריו, השיקום משמעותי מאוד — אבל אינו יכול למחוק את מה שקרה.
אחת הבעיות המרכזיות, לדעתו, הייתה השינוי שחל בעבודת השב”כ ברצועת עזה לאורך השנים. לאחר ההתנתקות והשתלטות חמאס, העבודה מרחוק הפכה את איסוף המודיעין האנושי למורכב יותר. במקביל, הטכנולוגיה קיבלה משקל הולך וגדל.
בהדרגה נוצר מצב שבו השירות הסתמך יותר על מודיעין אותות ועל אמצעים טכנולוגיים, בעוד שמספר המקורות האנושיים הצטמצם.
“חשבנו שאנחנו יודעים הכול”
שגב מצביע על נקודה כואבת במיוחד: התחושה שהמערכת מכירה את חמאס כמעט באופן מוחלט.
לדבריו, במשך השנים הוצגו לדרג המדיני יכולות חמאס, המנהרות והאיומים הנשקפים מהרצועה. הבעיה הייתה לא בהכרח היעדר מידע, אלא הכישלון להבין בזמן את משמעותו.
בבוקר 7 באוקטובר, הוא אומר, התברר עד כמה עמוקה הייתה הבעיה: אלפי מחבלים יצאו לפעולה, ולישראל לא היה מקור אנושי אחד בתוך המערכה עצמה.
הטכנולוגיה הלכה והתחזקה, בעוד המודיעין האנושי נדחק הצידה.
אמרוסי מוסיף כי גם גיוס מקורות הפך עם השנים למשימה קשה יותר, וכך גם הפעלתם והערכת מידת הנאמנות שלהם.
לא כשל בודד — אלא כמה תפיסות שהתחברו
אמרוסי מסביר כי לדעתו לא הייתה “קונספציה” אחת שהובילה ל-7 באוקטובר, אלא כמה תפיסות שהתחברו זו לזו.
הייתה תפיסה מדינית שלפיה ניתן לשמור על שקט באמצעות הסדרה; תפיסה כלכלית שלפיה שיפור במצבם של תושבי עזה יקטין את המוטיבציה לפיגועים; ותפיסה טכנולוגית שלפיה ישראל מסוגלת לנטר את המתרחש ברצועה במידה מספקת.
הבעיה, לדבריו, הייתה שהאפשרות שחמאס מתכנן מתקפה רחבה פשוט לא קיבלה את המשקל הראוי.
כאשר תפיסה מסוימת מצליחה פעם אחר פעם, הוא אומר, קל מאוד להתחיל להאמין בה — ואז להתעלם מסימנים שסותרים אותה.
גם למדיניות היה חלק בכישלון
בן דוד מדגיש כי האחריות אינה יכולה להיות מוטלת רק על השב”כ.
לדבריו, במשך שנים התקבלה מדיניות ישראלית שלא ביקשה לכבוש מחדש את הרצועה או להפיל את חמאס, אלא לשמר מציאות של שקט יחסי. הכסף הקטארי, היתרי העבודה והסבבים המוגבלים היו חלק מאותה מדיניות.
המדיניות הזו השפיעה בהכרח גם על עבודת גופי הביטחון.
אבל היא אינה פוטרת אותם מאחריות.
השב”כ היה צריך לספק מודיעין, והצבא היה צריך להגן על הגבול — גם אם לא הייתה התרעה מושלמת.
המסקנה: כוח גדול מחייב גבולות חזקים
בסוף השיחה, שלושת הבכירים לשעבר חוזרים לנקודה שמלווה כמעט כל חלק בדיון: השב”כ הוא ארגון בעל יכולות יוצאות דופן, ולכן דווקא הוא חייב להציב לעצמו גבולות ברורים.
אפשר לבצע שינויים. אפשר לטלטל תפיסות ישנות. אפשר להביא מנהלים מבחוץ ולבחון מחדש הנחות יסוד.
אבל אסור לאבד את העצמאות המקצועית, את הבקרה המשפטית ואת ההבחנה בין אינטרס מדיני לבין נאמנות למדינה.
הכישלון של 7 באוקטובר דורש תיקון עמוק. השאלה הגדולה היא כיצד לבצע אותו מבלי לפגוע באותם עקרונות שהפכו את השב”כ לארגון חזק מלכתחילה.
ובמילים פשוטות: השירות יכול להשתנות, אבל אסור לו לשכוח עבור מי הוא עובד.