הברדיש – מה אנחנו עושים? מה השירות שלנו בשבילכם?
אנחנו מוכרים קורס מיוחד שהוא למעשה – סדרת סרטונים, שנקרא – איך לנצח את המשטרה וכל חוקר בחקירה – מה את/ה מקבל/ת בקורס? מדריך שמראה לך – איך להגיש כתב תביעה או כתב הגנה באינטרנט לבד נגד המשטרה או נגד כל אדם שעקץ אותך או פגע בך! איך לייצג את עצמך לבד בלי עורך דין! איך לנהל תיק פלילי לבד! ניהול הליך מלא לבד בלי עורך דין! את כל השיטות והדרכים לנצח את הפרקליטות ואת המשטרה בלי להוציא שקל על עורך דין! איך לנהל חקירות במשטרה מול חוקר, ימ”ר, יאחב”ל, להב 433, איך לנהל תיק נגד הוצאה לפועל, עירייה, מס הכנסה, ביטוח לאומי, עירייה, ועוד! לאחר רכישת הקורס אתם תקבלו שם משתמש וסיסמא ותוכלו לצפות בכל סרטוני הקורס ללא הגבלה! – הקורס מלמד לפי נושאים וקטגוריות את כל הדרכים והשיטות איך להחזיר ולהילחם בחזרה באדם שעקץ אותך, ממש לפרטי פרטים, כגון תלונה במשטרה, איך לגרום שהמשטרה כן תפעל בתיק שלך ולא תזניח את התיק נגד העבריין שעקץ אותך, איך לתבוע אותו לבד, בלי להוציא שקל על עורך דין ולקבל את הכסף בחזרה, איך להגיש עליו תלונות למספר גופים שיטפלו בו, כמו מס הכנסה, ורשויות נוספות שיכולות לפעול נגדו באמצעים נוספים שאתה לא מכיר ולא שמעת עליהם, וכל השיטות שאפשר לעשות נגד אדם או חברה שעקצו אותך, הקורס גם מלמד איך בחיים לא ליפול יותר בשום עוקץ שהוא! לפרטים על המדריך והקורס באינטרנט כנסו לקישור הבא: https://habardish.com/ ותשלחו לנו הודעה בוואטספ, ובנוסף או לחלופין כל עסק או אדם שרוצה לפרסם את העסק שלו אצלנו בכל הרשתות והאתרים שלנו, חשיפה לעשרות אלפי אנשים בכל ישראל, מוזמן גם ליצור איתנו קשר באתר https://habardish.com/ ותשלחו לנו הודעה בוואטספ

 

ברגע שילד נעלם, ישראל כולה הופכת למשפחה אחת

אנחנו יכולים להתווכח על תור בסופר, לצפור בכביש ולהתעצבן על מי שנדחף לפנינו. אבל כשילד בן ארבע נעלם, כל החיכוכים האלה מתגמדים. בתוך דקות אנשים מכל קצוות הארץ עוזבים הכול, יוצאים לחפש ומתפללים לשלומו. אולי דווקא שם נמצא משהו עמוק באופי הישראלי – היכולת להפוך ברגע אחד מאוסף של אנשים לעם אחד

יש לא מעט דברים שאפשר לומר על הישראלים – ולא כולם מחמיאים.

אנחנו ממהרים לצפור שנייה אחרי שהרמזור התחלף. אנחנו מתעצבנים כשמישהו מתקדם לאט מדי בתור, מתווכחים עם נותן השירות, נדחפים בכבישים ומתקשים לוותר על המקום שלנו. לפעמים נדמה שהסבלנות היא המצרך הכי נדיר במדינה.

ואז מגיע רגע אחד שמזכיר לנו עד כמה התמונה מורכבת יותר.

ילד בן ארבע בשם יובל קוגן נעלם באשקלון, ובבת אחת משהו השתנה. בתוך דקות, הידיעה עברה מאדם לאדם, מקבוצה לקבוצה ומטלפון לטלפון – והחברה הישראלית התחילה לפעול כמו גוף אחד.

הודעה אחת – וכולם יוצאים מהבית

קבוצות הוואטסאפ השכונתיות הפכו לנקודות תיאום, הודעות הופצו ברשתות, אנשים ביקשו לשתף ולהתפלל, ומתנדבים החלו להגיע לשטח.

פתאום לא היה חשוב מי עומד מול מי בוויכוח הפוליטי.

לא היה חשוב אם מדובר באדם דתי, חילוני, ימני או שמאלני.

אנשים פשוט רצו לעזור.

מתנדבים הגיעו מאשקלון, מאשדוד, מגוש דן וממקומות נוספים. חלקם עזבו עבודה, אחרים דחו תוכניות, לקחו פנסים ויצאו לסרוק שטחים פתוחים.

אנשים שלא הכירו מעולם את הילד עמדו זה לצד זה וחיפשו אותו בשיחים, בשדות ובסביבת הגדרות.

הם קראו בשמו של ילד שמעולם לא פגשו.

וזה אולי הדבר המדהים ביותר בכל הסיפור.

“הילד של כולנו”

מי הכיר את יובל לפני שנעלם?

כמעט אף אחד.

מי שמע את הקול שלו באותו בוקר?

כנראה שרובנו לא.

אבל ברגע שהופצה הידיעה, הוא כבר לא נתפס רק כילד של משפחה אחת או של שכונה אחת. בתוך זמן קצר הוא הפך לילד שכל המדינה מחכה למצוא.

אדם אחד רואה הודעה ומעביר אותה הלאה. אחר מתקשר לחבר. מישהו אחר יוצא מהעבודה ומגיע לשטח. אחרים נשארים בבית ומתפללים.

כל אחד עושה משהו קטן – וביחד נוצר כוח עצום.

לא תמיד אנחנו כאלה

דווקא בגלל שהשגרה בישראל יכולה להיות כל כך קשוחה, הרגעים האלה בולטים אפילו יותר.

אנחנו חיים בצפיפות, בלחץ, תחת חדשות בלתי פוסקות ובמציאות שמרגילה אותנו לחשוד, להתווכח ולהתגונן. קל להסתכל על החברה הישראלית ולראות בעיקר את השסעים.

אבל כשקורה משהו שמאיים על אחד מאיתנו, מתגלה שכבה אחרת.

הערבות ההדדית עדיין שם.

היא פשוט מחכה לרגע שבו יהיה צורך להפעיל אותה.

וכשילד נעלם, אין צורך להסביר לאנשים למה צריך לעזור. הם פשוט קמים ועושים זאת.

ואז מגיעה ההודעה שכולם חיכו לה

אחרי שעות של חרדה וחיפושים, מגיע הרגע שבו הטלפון מציג את ההודעה שכל המדינה חיכתה לה: הילד נמצא.

המתח משתחרר כמעט באותה שנייה שבה נוצר.

אנשים שלא הכירו את המשפחה נושמים לרווחה. מי שהתפלל מודה על הבשורה. מי שהיה בשטח חוזר הביתה עייף, אבל עם תחושת הקלה.

לרגע קצר, המדינה כולה מרגישה כמו בית אחד גדול.

אולי זו הסתירה הכי ישראלית שיש

אנחנו לא חברה מושלמת.

יש לנו הרבה מה לתקן באופן שבו אנחנו מתנהגים זה לזה – בכביש, בתור, בעבודה וברחוב. לפעמים נדמה שאנחנו שוכחים עד כמה האדם שעומד מולנו הוא בדיוק כמונו.

אבל סיפורים כאלה חושפים צד אחר שלנו.

מתחת לכעס, לצפירות, לוויכוחים ולחוסר הסבלנות מסתתרת תחושת שייכות עמוקה. ברגע האמת, אנחנו יודעים להתייצב.

אולי זו אחת התכונות הישראליות המובהקות ביותר: אנחנו יכולים להיות מפוצלים כמעט בכל נושא, אבל כשאחד מאיתנו זקוק לעזרה – הגבולות מיטשטשים.

ילד אחד שנעלם הצליח לגרום למדינה שלמה לעצור.

וברגע שבו הוא נמצא, אפשר להבין שלא מדובר רק בחיפוש אחר ילד.

מדובר בתזכורת לכך שמתחת לכל המחלוקות, עדיין יש כאן אנשים שמרגישים שאם משהו קורה לאחד מאיתנו – זה נוגע לכולנו.