הברדיש – מה אנחנו עושים? מה השירות שלנו בשבילכם?
אנחנו מוכרים קורס מיוחד שהוא למעשה – סדרת סרטונים, שנקרא – איך לנצח את המשטרה וכל חוקר בחקירה – מה את/ה מקבל/ת בקורס? מדריך שמראה לך – איך להגיש כתב תביעה או כתב הגנה באינטרנט לבד נגד המשטרה או נגד כל אדם שעקץ אותך או פגע בך! איך לייצג את עצמך לבד בלי עורך דין! איך לנהל תיק פלילי לבד! ניהול הליך מלא לבד בלי עורך דין! את כל השיטות והדרכים לנצח את הפרקליטות ואת המשטרה בלי להוציא שקל על עורך דין! איך לנהל חקירות במשטרה מול חוקר, ימ”ר, יאחב”ל, להב 433, איך לנהל תיק נגד הוצאה לפועל, עירייה, מס הכנסה, ביטוח לאומי, עירייה, ועוד! לאחר רכישת הקורס אתם תקבלו שם משתמש וסיסמא ותוכלו לצפות בכל סרטוני הקורס ללא הגבלה! – הקורס מלמד לפי נושאים וקטגוריות את כל הדרכים והשיטות איך להחזיר ולהילחם בחזרה באדם שעקץ אותך, ממש לפרטי פרטים, כגון תלונה במשטרה, איך לגרום שהמשטרה כן תפעל בתיק שלך ולא תזניח את התיק נגד העבריין שעקץ אותך, איך לתבוע אותו לבד, בלי להוציא שקל על עורך דין ולקבל את הכסף בחזרה, איך להגיש עליו תלונות למספר גופים שיטפלו בו, כמו מס הכנסה, ורשויות נוספות שיכולות לפעול נגדו באמצעים נוספים שאתה לא מכיר ולא שמעת עליהם, וכל השיטות שאפשר לעשות נגד אדם או חברה שעקצו אותך, הקורס גם מלמד איך בחיים לא ליפול יותר בשום עוקץ שהוא! לפרטים על המדריך והקורס באינטרנט כנסו לקישור הבא: https://habardish.com/ ותשלחו לנו הודעה בוואטספ, ובנוסף או לחלופין כל עסק או אדם שרוצה לפרסם את העסק שלו אצלנו בכל הרשתות והאתרים שלנו, חשיפה לעשרות אלפי אנשים בכל ישראל, מוזמן גם ליצור איתנו קשר באתר https://habardish.com/ ותשלחו לנו הודעה בוואטספ
מנועה שמצחיקה את כולם לנועה שמספרת את האמת שלה
במשך שנים נועה דן ידעה לגרום לאנשים לצחוק. במהלך המלחמה היא הפכה את הדמות של אסמה, משגרת הטילים האיראנית, לתופעת רשת, הקימה את “סיירת השמחה” והצליחה להביא רגעים של הקלה לאנשים בתקופה קשה. אבל מאחורי הדמות הקומית הסתתרה יוצרת שהתמודדה עם שאלות הרבה יותר אישיות: היציאה מהארון, הגוף שלה, הזוגיות והפחד שלא כולם יישארו כשהיא תפסיק להסתתר. עכשיו, עם EP ראשון, היא סוף סוף נותנת גם לצד הזה שלה מקום.
נועה דן מכירה היטב את החיים בשני קצוות.
ביום היא יכולה להיות אנרגטית, מצחיקה, עסוקה באינספור דברים ולחיות בקצב מסחרר. בלילה, כשהכול נרגע, מגיע הצד האחר שלה — זה שמרגיש, חושב וכותב.
“ביום-יום אני בן אדם אוהב וחייכן”, היא מספרת. “ומה שאנשים לא יודעים עליי זה שאני מאוד אוהבת לשקוע גם בעצבות בלילה. ואז זה בא לידי ביטוי בשירים”.
את השירים היא אפילו הקליטה בשקט, לפעמים מול הפסנתר, כשהשותפות שלה כבר ישנו ולא רצתה להעיר אותן.
ועכשיו הלילה הזה יוצא החוצה.
השיר שהיה קשה מדי להגיד בקול
דן, 25, מוציאה EP ראשון ובו חמישה שירים אישיים שמציגים תקופות שונות בחייה.
אחד השירים הבולטים הוא “לסבית רק בלילה” — שיר שנולד מתוך תקופה שבה היא עדיין ניסתה להבין בעצמה מי היא, ובעיקר פחדה להגיד את זה בקול.
“ממש לא הייתי מסוגלת להגיד ‘לסבית’. הייתי מאוד מבולבלת”, היא נזכרת.
היום, המילה הזו כבר אינה משהו שהיא מנסה להסתיר.
אבל הדרך לשם הייתה ארוכה.
“איך יודעים אם אני לסבית?”
למרות שגדלה בתל אביב, דן מספרת שהבינה את הנטייה המינית שלה רק בסביבות גיל 22.
בתיכון היא הייתה, לדבריה, “הסטרייטית של קבוצת הכדורסל והג’ודו”. היו לה חברים והיא אהבה אותם, אבל משהו במערכות היחסים האלה לא הרגיש שלם.
רק בהמשך, במהלך המכינה למשחק של ניסן נתיב, נפתח בפניה עולם שלא הרשתה לעצמה לבחון קודם.
“פתאום נחשפתי לשחקניות לסביות”, היא מספרת. “אומנם גדלתי בתל אביב, אבל לא היו לי בחורות כאלה סביבי”.
בדיעבד, היא אומרת, היו לא מעט סימנים.
“הייתי בג’ודו ובכדורסל, היה לי גולגול מגיל עשר והייתי אובססיבית לקרן פלס — כל התשובות היו שם”, היא אומרת בחיוך.
אבל ההבנה האמיתית הגיעה כשהתגוררה בקיבוץ מגל.
היא עדיין לא הייתה מוכנה לספר לאנשים הקרובים אליה, ולכן פנתה לקו החם של האגודה למען הלהט”ב.
“אמרתי להם: ‘איך יודעים אם אני לסבית? אני לא יודעת אם כן ואני לא רוצה לשתף אנשים סביבי'”.
היא קיבלה עצה לבדוק, להתנסות ולאפשר לעצמה להבין.
עבור דן, זה לא היה תהליך רגוע.
“פשוט הייתי בבהלה מהנושא הזה”.
היא הורידה אפליקציית היכרויות והחלה להתכתב עם נשים, אבל עדיין ניהלה חיים כפולים.
“הייתי עוטה מסכה בכל בוקר. כשהייתי קמה ופוגשת את הצוות שלי הייתי צריכה להיות ייצוגית ומדריכה, ובלילה יכולתי לדבר או להכיר”.
היום היא כבר לא מסתתרת
קשה לדמיין את אותה אישה מבוהלת מול נועה של היום.
דן נמצאת כבר ארבע שנים בזוגיות עם בת זוגה, השתיים מתכננות לעבור לגור יחד, והיא מתארת את הקשר כמאושר ומשמעותי.
היא עדיין מקפידה לשמור על פרטיותה של בת הזוג ולא לחשוף אותה ברשתות.
“אני מאוד נזהרת פה כי היא בן אדם מאוד פרטי”, היא מסבירה. “אני רק אגיד שהיום אנחנו בזוגיות מאושרת וטוב לי, והיא באמת מתנה”.
אחד משירי ה-EP, “עוד לא נגמר היום”, נכתב דווקא בתקופה שבה הקשר עמד בפני משבר.
“הייתה תקופה שהרגשנו שזה לא יכול להמשיך. התחושה הזאת שלמרות האהבה יש משקעים ואי אפשר להמשיך קשר כזה — זה גמר עליי”.
השתיים אפילו נפרדו לתקופה, אבל לא הצליחו באמת להתנתק.
“היינו בקשר כי לא הצלחנו להתנתק לגמרי. היא גם החברה הכי טובה שלי”.
היום, היא אומרת, הכול נראה אחרת.
“הזוגיות מדהימה, והיא אהבה מאוד מאוד גדולה”.
חתונה?
“אין חתונה עדיין. אבל בהמשך”.
והקראש? קרן פלס
לפני שהגיעה בת הזוג הנוכחית היו גם התאהבויות שלא התממשו.
אבל יש אחת שנשארה מבחינתה במקום מיוחד: קרן פלס.
“קרן פלס היא קראש אמנותי ורגשי ורומנטי והכול ביחד, אני מתה עליה”, היא מודה.
היא כמובן יודעת שאין לכך משמעות במציאות.
“ברור שזה לא משהו שיקרה, אני בזוגיות מאושרת. אבל בעולם הפנטזיה קרן פלס היא ההשראה מבחינתי בכל הדברים”.
ועכשיו היא אפילו חולמת שפלס תגיע להתארח בהופעה שלה.
הרגע שבו היא החליטה לבחור בחיים שלה
היציאה מהארון לא הייתה עבורה רגע הוליוודי.
היא זוכרת יום שבו ישבה במכונית, בכתה והרגישה שאין לה יותר יכולת להמשיך להסתיר.
“הייתי באוטו, בכיתי ולא ראיתי למה לחיות”, היא מספרת.
ואז הגיעה ההחלטה.
“אם אני לא מספרת מחר שאני לסבית, אני לא רואה איך אני מתקיימת. זה הרגע שבו הבנתי שזה או שאני מספרת ומתחילה לחיות, או שאני פשוט לא חיה באמת”.
להוריה הגרושים היא החליטה לספר באותו יום.
לאמה הגיעה עם מכתב שהכינה מראש, ובתוכו גם סיפורים על אנשים להט”בים מצליחים — כאילו היא צריכה להוכיח לה שהכול יהיה בסדר.
אביה, שאותו היא מתארת כמורה הדרך והמנטור שלה, הגיב בשילוב של גאווה ופחד.
“חינכתי אותך להיות מנהיגה אז אני לא יכול לעצור אותך עכשיו”, אמר לה.
אבל רגע החשיפה הגדול ביותר הגיע דווקא מול קהל.
בשנה השנייה ללימודים, במהלך ערב מונולוגים, היא נקראה לעלות לבמה באופן לא מתוכנן. אמה הייתה באולם.
דן בחרה לשיר את “לסבית רק בלילה”.
זו הייתה הפעם הראשונה שאמה שמעה את המילה הזו יוצאת מפיה.
המסכה ירדה.
“פחדתי שאאבד קהל”
התגובה של החברים הייתה טובה בהרבה ממה שחששה.
חברתה הטובה ביותר, שאותה הכירה מאז כיתה א’, הגיבה בפשטות כמעט מוחלטת.
“מה, את רצינית? וזה מה שרצית לספר לי? בקטנה, הכול טוב”.
התגובה הזו עזרה לדן לעבור במהירות יחסית מהסתרה לפתיחות.
אבל כשהחליטה להפוך את הסיפור לחלק מהמוזיקה שלה, הפחד חזר.
“אני זוכרת שלפני שהוצאתי את ‘לסבית רק בלילה’, הייתי בחששות. גם פחדתי שיהיה קהל שיעזוב בגלל שאני לסבית”.
היא ידעה שהקהל מכיר אותה קודם כול כקומיקאית, וחששה שלא כולם ירצו להכיר את הצד האישי יותר.
אבל אז היא החליטה שאם מישהו עוזב בגלל מי שהיא — כנראה שזה קהל שהיא לא צריכה.
“הייתי אומרת לעצמי: מי שלא יאהב אותי בגלל זה, אז אני לא צריכה אותו כקהל”.
בסופו של דבר, הפחד לא התממש.
להפך.
“אנשים אמרו לי: ‘עכשיו אנחנו אפילו יותר אוהבים את אסמה ואותך'”.
מאחורי הצחוק יש גם כאב
הסיפור של דן לא עוסק רק בזהות מינית.
היא התמודדה לאורך השנים גם עם דימוי גוף מורכב. לדבריה, היא נמצאת בקשר עם דיאטניות מאז שהייתה ילדה צעירה, אבל כיום היא דווקא גאה בגוף שלה ולא רוצה להפוך לרזה.
“אוכל זה חלק מאוד גדול בחיים שלי. זה חלק מהאופי שלי, השמנמנות והעגלגלות. אני לא רוצה להיות רזה”.
ועדיין, היא מודה שהקונפליקט חוזר לפעמים, במיוחד באודישנים.
היא רוצה להיות שלמה עם הגוף שלה — גם בעולם שבו היא מרגישה שלעתים מצפים ממנה להיראות אחרת.
כשהמלחמה התחילה, היא בחרה להצחיק
ואז הגיעה המלחמה.
במקום להיעלם, דן יצרה את “סיירת השמחה”, מיזם התנדבותי שהפך את הדירה של אביה לחמ”ל וגייס מאות מתנדבים.
היא יצאה למלונות שבהם שהו מפונים, הגיעה עם גיטרה וניסתה ליצור עבורם כמה רגעים של הפוגה.
“זה הציל אותי מלשקוע במה שקרה”, היא אומרת. “זה הדבר שאני הכי גאה שעשיתי”.
במפגש עם ילדים מהדרום ומפונים מהצפון היא הבינה משהו נוסף: המוזיקה שהיא כל כך פחדה לחשוף היא גם כלי שיכול לרפא.
ואז הגיעה אסמה
במקביל לפעילות ההתנדבותית, דן הפכה לפנים של דמות קומית אחרת לגמרי — אסמה, משגרת הטילים האיראנית.
הדמות נולדה מסיטואציה פשוטה: דן שמה לב שבכל פעם שהיא מתכננת לעשות משהו, נשמעת אזעקה.
“חשבתי שזה יהיה מצחיק אם תהיה מישהי שבאמת עוקבת אחריי לראות מתי אני מתקלחת או הולכת לישון ומשגרת לפי זה”.
מה שהתחיל כרעיון לסרטון אחד הפך לתופעת רשת.
לדבריה, הסרטון הראשון לבדו הגיע למיליוני צפיות בפלטפורמות השונות.
פתאום אנשים זיהו אותה ברחוב, ביקשו להצטלם איתה והחלו לראות בה הרבה יותר מאשר יוצרת תוכן.
“הרגשתי שרואים את מה שרציתי שיראו הרבה זמן — שרואים שאני קומיקאית, שרואים שאני יוצרת”.
אפילו “רוקדים עם כוכבים” נכנס לתמונה, אחרי שתמונה הומוריסטית שהעלתה גרמה לאנשים לחשוב שהיא באמת משתתפת בתוכנית.
הבדיחה הפכה בסופו של דבר לשיתוף פעולה אמיתי.
עכשיו הגיע הזמן לתת למוזיקה להיות במרכז
אבל דווקא אחרי שהצליחה כל כך בתור קומיקאית, המעבר למוזיקה היה עבורה מפחיד.
“כשקומיקאי בא וחושף דברים עצובים, זה לאו דווקא בא לאנשים טוב בעין”, היא אומרת.
היא חששה שהקהל יתקשה לראות אותה מורידה את המסכה.
מצד שני, זה בדיוק מה שרצתה.
“הרבה יותר קל לי בתדמית הקומית והקלילה. זה היה מפחיד. אבל כל הזמן חיכיתי להוציא את האלבום וחיכיתי שיכירו בי גם את הפגיעות”.
ב-14 באוקטובר היא צפויה להופיע עם החומרים שלה בתיאטרון תמונע.
היא מבטיחה שלא מדובר בעוד הופעה רגילה.
יהיו שירים, קטעים קומיים, הפתעות — וכמובן, גם אסמה צפויה להגיע.
אבל החלום הגדול הוא אורחת אחת מסוימת.
קרן פלס.
פלס היא לא רק הקראש המפורסם שלה, אלא גם אחת ההשראות הגדולות שלה כיוצרת. אחד המשפטים שפלס אמרה בעבר לכותבים ונשאר איתה הוא: לכתוב כאילו אף אחד לא יקרא את זה.
וזה בדיוק מה שדן ניסתה לעשות.
לכתוב בלי לחשוב על הקהל.
בלי לחשוב מי יאהב.
בלי לחשוב מי יעזוב.
“לפעמים אני עדיין מרגישה שאני מתחזה”
למרות כל ההצלחה, נועה דן עדיין לא משוכנעת שהיא כבר הגיעה ליעד.
“אני עדיין מרגישה לפעמים שאני מתחזה”, היא מודה.
היא מנגנת ומופיעה מאז שהייתה בת עשר, ובכל זאת יש בתוכה קול שמטיל ספק.
“יש לי את הדיסוננס הזה בין זה שאני באמת מאמינה שיהיה מדהים ומשווקת את זה בכל הכוח, לבין הפחד שאני בעצם משקרת להם ולעצמי, שאני לא באמת מוזיקאית ואני לא באמת זמרת-יוצרת”.
אולי דווקא שם נמצא הסיפור האמיתי של נועה דן.
לא בדמות של אסמה, לא במספר הצפיות ולא בשאלה מי יגיע להופעה.
אלא בהחלטה להפסיק להסתתר.
אחרי שנים שבהן הסתירה חלקים מעצמה, היא בוחרת עכשיו לעשות את ההפך: להכניס את הפחדים, האהבה, הגוף, הזהות, הכאב וההומור שלה לתוך השירים.
“פעם הייתי במקום של הסתרה. היום אני רוצה שייראו אותי. שיכירו אותי באופי שלי, באתגרים שלי”.
ואולי זו הפעם הראשונה שבה נועה דן לא מנסה לגרום לקהל לראות דמות.
היא פשוט נותנת לו לראות אותה.