הברדיש – מה אנחנו עושים? מה השירות שלנו בשבילכם?
אנחנו מוכרים קורס מיוחד שהוא למעשה – סדרת סרטונים, שנקרא – איך לנצח את המשטרה וכל חוקר בחקירה – מה את/ה מקבל/ת בקורס? מדריך שמראה לך – איך להגיש כתב תביעה או כתב הגנה באינטרנט לבד נגד המשטרה או נגד כל אדם שעקץ אותך או פגע בך! איך לייצג את עצמך לבד בלי עורך דין! איך לנהל תיק פלילי לבד! ניהול הליך מלא לבד בלי עורך דין! את כל השיטות והדרכים לנצח את הפרקליטות ואת המשטרה בלי להוציא שקל על עורך דין! איך לנהל חקירות במשטרה מול חוקר, ימ”ר, יאחב”ל, להב 433, איך לנהל תיק נגד הוצאה לפועל, עירייה, מס הכנסה, ביטוח לאומי, עירייה, ועוד! לאחר רכישת הקורס אתם תקבלו שם משתמש וסיסמא ותוכלו לצפות בכל סרטוני הקורס ללא הגבלה! – הקורס מלמד לפי נושאים וקטגוריות את כל הדרכים והשיטות איך להחזיר ולהילחם בחזרה באדם שעקץ אותך, ממש לפרטי פרטים, כגון תלונה במשטרה, איך לגרום שהמשטרה כן תפעל בתיק שלך ולא תזניח את התיק נגד העבריין שעקץ אותך, איך לתבוע אותו לבד, בלי להוציא שקל על עורך דין ולקבל את הכסף בחזרה, איך להגיש עליו תלונות למספר גופים שיטפלו בו, כמו מס הכנסה, ורשויות נוספות שיכולות לפעול נגדו באמצעים נוספים שאתה לא מכיר ולא שמעת עליהם, וכל השיטות שאפשר לעשות נגד אדם או חברה שעקצו אותך, הקורס גם מלמד איך בחיים לא ליפול יותר בשום עוקץ שהוא! לפרטים על המדריך והקורס באינטרנט כנסו לקישור הבא: https://habardish.com/ ותשלחו לנו הודעה בוואטספ, ובנוסף או לחלופין כל עסק או אדם שרוצה לפרסם את העסק שלו אצלנו בכל הרשתות והאתרים שלנו, חשיפה לעשרות אלפי אנשים בכל ישראל, מוזמן גם ליצור איתנו קשר באתר https://habardish.com/ ותשלחו לנו הודעה בוואטספ
מהמדבר אל התחנה המרכזית: הסיפור של “שייח’ קוסמטיקס”, האיש שהפך את הטראומה להומור
יש אנשים שמגיעים לרשת כדי למכור מוצר. אלשיך עבדלקרים אחמד אלשיך הגיע כדי למכור תיקים, מצעים וקוסמטיקה — ובדרך הפך לאחת הדמויות הזכורות והמשעשעות ברשת הישראלית.
היום מאות אלפי אנשים מכירים את הסרטונים שלו. הם מכירים את המבטא, את החרוזים, את ה”קמסני”, את הירידות על הלקוחות ואת המשפטים שהפכו לחלק מהשפה שלו. אבל מאחורי הדמות הצבעונית מסתתר סיפור חיים הרבה פחות מצחיק.
אלשיך, פליט מדארפור, הגיע לישראל כנער לאחר שנמלט מהמלחמה ומהאלימות בסודן. הוא שרד מסע קשה, נורה במדבר, אושפז בישראל, מצא את עצמו ללא בית — ובכל זאת הצליח לבנות לעצמו חיים.
והיום, בגיל 32, הוא עדיין לא יודע אם המדינה שבה בחר לחיות תבחר בו בחזרה.
הכול התחיל עם תיק — ונגמר בקריירה ברשת
כשהוא פתח את החנות בתחנה המרכזית בתל אביב, לא היה ברור שהיא תהפוך למוקד עלייה לרגל.
בחודשים הראשונים הוא כמעט לא מכר.
“הייתי מתחנן לאנשים לקנות”, הוא מספר. “הייתי אומר להם שהסחורה טובה ואיכותית, אבל הם לא האמינו לי.”
ואז הגיע הרגע ששינה את הכול.
אישה שהגיעה לחנות והכירה את העסק שלו הציעה להעלות עליו סטורי. אלשיך הבין שיש כאן משהו, פתח חשבון משלו והתחיל לצלם.
בהתחלה הוא פשוט דיבר עם לקוחות.
אחר כך הגיע ה”קמסני”.
הוא היה אומר לגבר שנכנס לחנות: “אתה יודע למה אין לך חברה? כי אתה קמסני”.
הטעות המכוונת הפכה לבדיחה. הסרטון התפוצץ, ואלשיך הבין שהעברית הלא מושלמת שלו היא לא חולשה — היא חלק מהמותג.
הוא התחיל להשתמש בכוונה בשגיאות, לשנות מילים ולהגיד אותן במבטא שלו.
“ישראלים אוהבים לתקן”, הוא מסביר. “אז אמרתי לעצמי — אני לא צריך לדבר כמו כולם. אני אהיה מי שאני.”
וזה עבד.
האיש שמכר תיקים הפך לדמות
הסרטונים הפכו לוויראליים. אנשים התחילו לזהות אותו ברחוב, לקוחות הגיעו במיוחד לחנות, והסחורה נמכרה בקצב שלא הכיר קודם.
הוא הבין שהלקוחות לא מגיעים רק בשביל תיק.
הם מגיעים בשביל שייח’.
החנות הפכה למעין במה. כל לקוח יכול להפוך לדמות בסרטון, כל מוצר יכול להפוך לבדיחה, וכל שיחה יכולה להפוך לפרסומת.
גם היום, כשהחנות כבר עברה לכיוון של קוסמטיקה ומוצרים לבית, השיטה נשארה.
כשנער נכנס ומבקש מוצר לשיער, אלשיך מיד מאבחן אותו.
“אתה צריך וקס לתלתלים.”
הנער מתלבט.
“אל תהיה קמסני”, הוא אומר לו. “בשבילך אני אעשה מחיר.”
כמה דקות אחר כך העסקה נסגרת — והלקוח גם מבקש סלפי.
זו בדיוק השיטה של אלשיך: למכור, אבל לגרום לאנשים להרגיש שהם הגיעו לפגוש חבר.
ואז הגיע 7 באוקטובר
אבל מאחורי הצחוקים יש גם מקום אחר.
כמה ימים אחרי מתקפת 7 באוקטובר העלה אלשיך סרטון שבו הוא שר נגד חמאס. השיר היה פשוט, בוטה ומלא קללות, אבל המסר היה חד: הוא עומד לצד ישראל.
הסרטון נמחק מהטיקטוק זמן קצר לאחר שעלה.
אלשיך לא ויתר.
הוא העלה אותו לאינסטגרם.
תוך שעות הגיעו מאות אלפי צפיות. בהמשך המספר טיפס לכשני מיליון.
עבורו זה לא היה רק סרטון ויראלי.
זו הייתה תגובה אישית.
הוא מספר שבאותו בוקר היה עם בת זוגו, כשהשניים נחשפו לסרטונים מהדרום. הם ראו את המחבלים, את החטיפות ואת האימה — והיא נכנסה לחרדה.
“אני לא עוזב אותה”, הוא נזכר.
הם לא היו בממ”ד. בזמן האזעקות הם מצאו את עצמם עומדים ליד דלת הכניסה ומתפללים.
ואז הוא החליט שהוא חייב לעשות משהו.
“אני לא יכול לשתוק”, הוא אומר.
“אני באתי ממקום שבו רוצחים מול העיניים שלך”
עבור אלשיך, הזוועות של 7 באוקטובר נגעו בנקודה עמוקה הרבה יותר.
הוא גדל בדארפור, אזור שסבל מאלימות קשה ומרדיפות. בגיל 17 הוא עזב את משפחתו וברח.
“אני באתי ממקום שבו רוצחים וחוטפים מול העיניים שלך ואין לך מה לעשות”, הוא אומר.
הפעם, כשהוא כבר מבוגר ובמדינה שבה בחר לבנות את חייו, הוא הרגיש אחרת.
הוא רצה לדבר.
הוא רצה לעמוד לצד האנשים שסביבו.
והוא גם רצה להתנדב.
הוא הגיע לצאלים כדי לשמח חיילים.
עבור החיילים זו הייתה הפתעה משמחת. רבים מהם כבר הכירו אותו מהסרטונים ומהחנות.
לפני המלחמה הם היו נכנסים לקנות, להצטלם ולבקש ממנו סרטונים לברכות לאמא או לבת הזוג.
עכשיו הוא הגיע אליהם במקום אחר לגמרי.
“אז מה אם אני שחור?”
הסרטון נגד חמאס הביא איתו גם תגובות קשות.
איומים, הודעות נאצה ותגובות מאנשים שלא הבינו מה לסודני יש ולישראל.
מבחינתו התשובה פשוטה.
“אני חי פה.”
הוא לא רואה את עצמו כאורח זמני. ישראל הפכה עבורו לבית.
הוא אוהב את הים, את האוכל, את התרבות ואת ההומור המקומי.
הוא מספר שהוא אוהב ג’חנון, קומיקאים ישראלים ואת האווירה בארץ.
אבל יש כאן פרדוקס כואב: הוא מרגיש ישראלי בלב, אבל מבחינה רשמית המעמד שלו עדיין זמני.
אחרי 15 שנה בישראל, הוא עדיין חושש מהאפשרות שיום אחד יידרש לעזוב.
מהפליט שעבד בכל עבודה לסוחר עצמאי
הדרך שלו לכאן לא הייתה פשוטה.
כשהגיע לישראל הוא היה נער.
העבודה הראשונה שלו הייתה באתר בנייה, שם דרשו ממנו להרים שקי מלט במשקל עשרות קילוגרמים במדרגות.
הוא לא הצליח להבין איך אדם צעיר אמור לעמוד בקצב הזה.
אחר כך עבד במטבח, שטף כלים, עבד במלון ולבסוף מצא עבודה בסופרמרקט.
דווקא שם הוא גילה את הכישרון שלו.
“הבנתי שאני יודע לדבר עם אנשים”, הוא אומר.
הוא הבין שהוא יודע לשכנע.
ומשם הדרך לעצמאות הייתה כמעט טבעית.
התחנה המרכזית הפכה לבית העסק שלו.
“אני לא עץ”
כיום החנות שלו נראית כמו שילוב בלתי אפשרי בין חנות קוסמטיקה, מצעים, תיקים ומוצרים לשיער.
אלשיך עצמו מסביר את המעבר בפשטות:
“אני לא עץ. אנשים משתנים.”
פעם הוא היה “שייח’ תיקים”.
היום הוא “שייח’ קוסמטיקס”.
אבל דבר אחד לא השתנה — היכולת שלו להפוך כל אינטראקציה למופע.
לקוח שמגיע לקנות כרית היריון מקבל לא רק מוצר, אלא גם סרטון אישי לאשתו.
נער שמחפש וקס מקבל עצה לשיער.
מישהי שרוצה מוצר מסוים מקבלת הצעה, בדיחה ולעיתים גם מחמאה.
החנות היא העסק.
אבל אלשיך הוא המוצר האמיתי.
מאחורי הצחוק יש אדם שמחפש יציבות
הפער בין הדמות המצחיקה לבין האדם שמאחוריה בולט במיוחד כשמדברים איתו על העתיד.
הוא לא מסתיר שהוא רוצה משפחה.
הוא רוצה אישה שתהיה נאמנה, יציבה, אוהבת ומכילה.
ובעיקר — הוא רוצה שקט.
“אני אתן לה הכול”, הוא אומר.
אבל החלום הזה מסתבך בגלל המעמד שלו בישראל.
הוא חושש להביא ילד לעולם כשהוא עצמו לא בטוח אם יוכל להישאר כאן.
לכן, למרות כל הביטחון שהוא מקרין ברשת, יש בתוכו גם בדידות גדולה.
“אני פה בן אדם בודד”, הוא אומר.
והחלום שלו לעוד עשר שנים פשוט להפתיע בפשטותו:
להיות אבא.
מאיפה מגיע כל האופטימיות הזאת?
קשה לדבר עם אלשיך במשך זמן רב בלי לצחוק.
הוא כמעט תמיד מחייך, ממציא בדיחות ומוצא דרך להפוך רגע מביך לבדיחה.
אבל הוא מודה שהוא לא תמיד כזה.
“יש גם ימים שאני כועס ועצבני”, הוא אומר.
אמו לימדה אותו שבימים קשים צריך לעצור, לדבר עם אלוהים, לקבל את מה שקרה ולהמשיך הלאה.
הוא מתפלל בכל בוקר.
והוא מתעקש לעשות זאת בשפה שלו.
כי מבחינתו, כשמדברים עם אלוהים, צריך לדבר באמת.
הוא לא רק מוכר — הוא מספר סיפור
אולי זו הסיבה שהקהל התחבר אליו כל כך.
אלשיך לא מנסה להסתיר את העובדה שהוא שונה.
הוא לא מנסה למחוק את המבטא, להסתיר את הטעויות או להפוך לדמות ישראלית “מושלמת”.
להפך.
הוא לקח את הדברים שהיו יכולים להיתפס כחסרונות והפך אותם לזהות שלו.
ה”קמסני”, הטעויות, המבטא, הקללות, הצחוקים — כולם הפכו לחלק מהשפה הפרטית שלו.
והשפה הזאת הפכה לעסק.
אבל מעבר לעסק יש כאן משהו אחר.
סיפור של אדם שעזב את משפחתו כנער, עבר מסע הישרדות, מצא את עצמו ללא בית, בנה עסק, הפך לכוכב רשת — ועדיין מחכה לדעת אם המקום שאותו הוא מכנה בית ייתן לו להישאר.
“כל החלום שלי הוא להיות אבא”
לקראת סוף השיחה אלשיך כבר פחות מדבר על תיקים, קוסמטיקה או טיקטוק.
הוא מדבר על החיים.
על הרצון להיות אבא.
על הבית שהוא רוצה להקים.
על אישה שהוא רוצה לאהוב.
על האפשרות לחיות כאן בלי לפחד שהכול יכול להיעלם.
הוא הגיע לישראל כנער עם חלומות.
שלוש עשרה? חמש עשרה? שנים עברו מאז, והוא עדיין מחזיק באותו חלום בסיסי: לא רק לשרוד — אלא להשתייך.
בינתיים הוא ממשיך לפתוח את החנות בכל בוקר, לצלם סרטונים, להצחיק אנשים ולמכור כמעט כל דבר שאפשר להעלות על הדעת.
והוא עושה את זה בדרך היחידה שהוא מכיר:
עם חיוך, עם הרבה ביטחון, עם קצת חוצפה ועם אמונה שיום אחד גם החלום הגדול שלו יתגשם.
להיות כאן.
להיות בבית.
ולהיות אבא.