הברדיש – מה אנחנו עושים? מה השירות שלנו בשבילכם?
אנחנו מוכרים קורס מיוחד שהוא למעשה – סדרת סרטונים, שנקרא – איך לנצח את המשטרה וכל חוקר בחקירה – מה את/ה מקבל/ת בקורס? מדריך שמראה לך – איך להגיש כתב תביעה או כתב הגנה באינטרנט לבד נגד המשטרה או נגד כל אדם שעקץ אותך או פגע בך! איך לייצג את עצמך לבד בלי עורך דין! איך לנהל תיק פלילי לבד! ניהול הליך מלא לבד בלי עורך דין! את כל השיטות והדרכים לנצח את הפרקליטות ואת המשטרה בלי להוציא שקל על עורך דין! איך לנהל חקירות במשטרה מול חוקר, ימ”ר, יאחב”ל, להב 433, איך לנהל תיק נגד הוצאה לפועל, עירייה, מס הכנסה, ביטוח לאומי, עירייה, ועוד! לאחר רכישת הקורס אתם תקבלו שם משתמש וסיסמא ותוכלו לצפות בכל סרטוני הקורס ללא הגבלה! – הקורס מלמד לפי נושאים וקטגוריות את כל הדרכים והשיטות איך להחזיר ולהילחם בחזרה באדם שעקץ אותך, ממש לפרטי פרטים, כגון תלונה במשטרה, איך לגרום שהמשטרה כן תפעל בתיק שלך ולא תזניח את התיק נגד העבריין שעקץ אותך, איך לתבוע אותו לבד, בלי להוציא שקל על עורך דין ולקבל את הכסף בחזרה, איך להגיש עליו תלונות למספר גופים שיטפלו בו, כמו מס הכנסה, ורשויות נוספות שיכולות לפעול נגדו באמצעים נוספים שאתה לא מכיר ולא שמעת עליהם, וכל השיטות שאפשר לעשות נגד אדם או חברה שעקצו אותך, הקורס גם מלמד איך בחיים לא ליפול יותר בשום עוקץ שהוא! לפרטים על המדריך והקורס באינטרנט כנסו לקישור הבא: https://habardish.com/ ותשלחו לנו הודעה בוואטספ, ובנוסף או לחלופין כל עסק או אדם שרוצה לפרסם את העסק שלו אצלנו בכל הרשתות והאתרים שלנו, חשיפה לעשרות אלפי אנשים בכל ישראל, מוזמן גם ליצור איתנו קשר באתר https://habardish.com/ ותשלחו לנו הודעה בוואטספ

 

כשהמחשב יבחר את השופטים: הצעת רוטמן שמעלה שאלה אמיתית על הרכבי בג״ץ

הדיון האחרון בבג”ץ המחיש היטב את פערי העמדות הצפויים בין נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית לבין השופטים בעלי הגישה השמרנית. דווקא מתוך המחלוקת הזאת עולה שאלה רחבה יותר: האם נכון שהסמכות לקבוע את הרכב השופטים בתיקים הרגישים ביותר תישאר בידי נשיא בית המשפט העליון, או שמא הגיע הזמן להעביר חלק ממנה למנגנון ממוחשב ואובייקטיבי?

הצעת החוק שמקדם חבר הכנסת שמחה רוטמן מבקשת לשנות את השיטה הקיימת ולקבוע כי הרכבי השופטים בבית המשפט העליון ייבחרו באמצעות מערכת ממוחשבת. כיום, ברוב המקרים המחשב אכן משבץ את השופטים, אך כאשר מדובר בתיקים מיוחדים ורגישים, הסמכות נמצאת בידי נשיא העליון.

למרות הביקורת שניתן להפנות כלפי חלקים מהצעת החוק, יש היגיון מסוים בליבה שלה. עצם ההבחנה בין תיקים “רגילים” לבין תיקים רגישים במיוחד יוצרת מצב שבו אדם אחד נדרש לקבל החלטות בעלות משמעות מערכתית וציבורית רחבה.

הרכב הסניוריטי והביקורת על שיטת השיבוץ

הוויכוח קיבל ביטוי בולט בדיונים האחרונים סביב סוגיית מינוי ראש השב”כ. במהלך הדיון נחשפו פערים ברורים בין השופטים. השופטים שטיין וכנפי-שטייניץ מתחו ביקורת על עמדת היועצת המשפטית לממשלה, שלפיה ראש הממשלה מנוע מלעסוק במינוי ראש השב”כ הבא. מנגד, נשיא העליון יצחק עמית תמך בעמדת היועצת.

הפער הזה המחיש עד כמה לזהות השופטים בהרכב עשויה להיות משמעותית כאשר מדובר בסוגיות חוקתיות ופוליטיות רגישות.

אחד ההרכבים המרכזיים שנידונו בשורה של עתירות דרמטיות הוא הרכב הסניוריטי, הכולל את שלושת השופטים הבכירים ביותר בבית המשפט העליון. בהרכב זה ישבו יצחק עמית, נעם סולברג ודפנה ברק-ארז, והוא שובץ בין היתר בעתירות שעסקו בפיטורי ראש השב”כ רונן בר, במינוי נציב שירות המדינה, בסוגיות הנוגעות לשר לביטחון לאומי, בחוק לשכת עורכי הדין, בנציב תלונות הציבור על שופטים, בפרסום ממשלתי בעיתון “הארץ” ובסוגיית גיוס החרדים.

ריבוי התיקים הרגישים שהגיעו שוב ושוב לאותו הרכב עורר ביקורת. לא מדובר בהכרח בטענה להטיה אישית מצד הנשיא, אלא בשאלה מערכתית: האם ראוי שאותם שופטים יכריעו שוב ושוב בסוגיות בעלות חשיבות ציבורית יוצאת דופן?

פסק הדין בעניין רונן בר

פסק הדין בעתירה נגד פיטוריו של רונן בר היה אחד המקרים הבולטים. הרכב הסניוריטי קבע כי החלטת הממשלה לפטר את ראש השב”כ אינה חוקית. היועצת המשפטית לממשלה הסתמכה בהמשך על פסק הדין כאשר קבעה כי ראש הממשלה אינו יכול לעסוק במינוי ראש השב”כ הבא.

בתגובה לכך הוגשה עתירה נגדית, שטענה כי עמדת היועצת המשפטית לממשלה אינה חוקית. העתירה הובאה תחילה בפני השופט נעם סולברג.

סולברג, שהיה בדעת מיעוט מסוימת במסגרת הדיון בעניין רונן בר, לא קבע שהחלטת עמית וברק-ארז שגויה. עם זאת, הוא סבר כי לאחר התפטרותו של בר וביטול החלטת הפיטורים על ידי הממשלה, לא היה צורך שבית המשפט יעסוק בשאלה העקרונית.

בהמשך חרג סולברג במידה מסוימת מהתפקיד המקובל של שופט תורן. בהחלטתו הוא ציין כי במקרה שבו יינתן צו על תנאי, ניתן יהיה לשקול הרחבה של ההרכב. בנוסף, הוא ביקש התייחסויות מהירות בנוגע לעבודת ועדת גרוניס ולמשך חקירת “קטארגייט” — חקירה שיש לה השלכות על שאלת ניגוד העניינים של ראש הממשלה.

המהלך נתפס כביטוי לאי-נחת מהאופן שבו נקבעים ההרכבים בתיקים בעלי חשיבות ציבורית רבה.

האם המחשב יכול לפתור את הבעיה?

כאן נכנסת לתמונה הצעתו של רוטמן. הרעיון הבסיסי הוא פשוט: במקום שנשיא בית המשפט יידרש לבחור את השופטים בתיקים רגישים, מערכת ממוחשבת תקבע את ההרכב בהתאם לכללים ברורים.

מערכת כזו יכולה להביא בחשבון את זמינות השופטים, את עומס העבודה שלהם ואת תחומי המומחיות שלהם — משפט פלילי, אזרחי, מנהלי או חוקתי. כך ניתן יהיה לצמצם את המרחב שבו גורם אנושי אחד נדרש לקבל החלטה בנוגע להרכב שידון בעתירה רגישה.

השאלה הופכת משמעותית במיוחד כאשר מדובר בתיקים בעלי מטען ציבורי ופוליטי כבד. אם בעתיד יידון, למשל, ערעור בעניינו של ראש הממשלה, ניתן לשאול האם עדיף שנשיא בית המשפט יקבע את ההרכב או שמא מערכת ניטרלית תבצע את השיבוץ.

עם זאת, אין הכרח לשלול מנשיא בית המשפט כל סמכות. להפך: סמכות חשובה שצריכה להישאר בידיו היא האפשרות להרחיב הרכב כאשר הוא סבור שסוגיה מסוימת מצדיקה זאת.

לא כל חלק בהצעת רוטמן צריך לעבור

הבעיה בהצעת החוק היא שחלקים ממנה אינם קשורים ישירות לשאלת קביעת ההרכבים. לפי ההצעה, בין היתר מבוקש לצמצם סמכויות נוספות של נשיא בית המשפט העליון, ובהן הסמכות הנוגעת להחלטה על קיום דיון נוסף.

דיון נוסף הוא הליך חריג שבמסגרתו ניתן לדון מחדש בפסק דין שנקבע בו חידוש או שינוי משמעותי בהלכה המשפטית. הסמכות להורות על קיום דיון כזה נתונה כיום לנשיא בית המשפט העליון, שיכול גם להעביר את הסמכות לשופט אחר.

זהו תחום שונה לחלוטין משאלת שיבוץ השופטים. לכן, קשה לראות כיצד שלילת הסמכות הזאת קשורה ישירות לצורך לשנות את מנגנון קביעת ההרכבים.

דווקא מתנגדי רוטמן צריכים לשקול את הרעיון

היועצת המשפטית לממשלה מתחה ביקורת על הצעת החוק וטענה כי מדובר במהלך חקיקה חפוז, שאינו מבוסס על עבודת מטה מספקת. הביקורת הזאת ראויה להתייחסות רצינית. שינוי כה משמעותי במבנה עבודתו של בית המשפט העליון אינו יכול להיעשות ללא בחינה מקצועית ומעמיקה.

אבל העובדה שהליך החקיקה הנוכחי בעייתי אינה אומרת בהכרח שהרעיון שבבסיסו פסול.

השאלה צריכה להיבחן גם בלי קשר לזהותו של נשיא בית המשפט. אם בשנת 2028 יחליף נעם סולברג את יצחק עמית בתפקיד הנשיא, הרכב הסניוריטי הצפוי יהיה שונה ויכלול רוב שמרני. המשמעות היא שהבעיה אינה קשורה לאדם מסוים או להשקפה מסוימת.

גם אם הנשיא הבא יהיה בעל השקפה שמרנית יותר, עדיין לא נכון שמערכת השיבוץ תתבסס על החלטות אישיות של אדם אחד בתיקים הרגישים ביותר.

לכן, הפתרון האפשרי הוא לא החלשת מעמדו של נשיא בית המשפט העליון, אלא שינוי נקודתי של סמכותו: המחשב יקבע את מרבית ההרכבים, בהתאם לכללים שקופים וברורים, בעוד הנשיא יוכל לבחור לשבת בעצמו בתיקים עקרוניים ולהרחיב הרכבים כאשר יש לכך הצדקה.

כך ניתן יהיה לשמור על מעמדו של נשיא העליון כמנהיג המערכת, ובמקביל לצמצם את הצורך שלו לקבל שוב ושוב החלטות הנוגעות לזהות השופטים שיכריעו בסוגיות הרגישות ביותר.

הצעתו של רוטמן רחוקה מלהיות מושלמת, וחייבת לעבור דיון מקצועי ומעמיק לפני שתוכל להפוך לשינוי ממשי. אולם עצם הרעיון להוציא את בחירת ההרכבים הרגישים מידיו של אדם יחיד ולבסס אותה על מנגנון אובייקטיבי יותר — ראוי, לכל הפחות, לבחינה רצינית.